סיפורה של האומנות הארמנית בירושלים מתחיל אי שם ב.... תורכיה! אם תסעו לארמניה לא תוכלו למצוא אומנות זו, ראשיתה בסגנון המסורתי של איזניק. בשנת 2007 פתח בחור צעיר ארמני בשם דוד אוהנסיין סדנאת קרמיקה מאד מצליחה. לצד עבודות פרטיות גם ברחבי אירופה הוא ביצע עבודות ציבוריות כגון: בית הדואר המרכזי באיסטנבול , קבר הסולטאן ראשיד ה- 4 ועוד.
אך הכל נקטע בזמן מלחמת העולם הראשונה , כאשר הטורקים בצעו טבח בלתי נסלח לעם הארמני. דוד אוהנסיין ובני משפחתו ברחו לחלב שבסוריה ושם פגש את מרק סייקס - דיפלומט בריטי שחיבר אותם עם ה"אגודה למען ירושלים" שהזמינה אותם ויחד עם עוד שתי משפחות אומנים קרקשיאן ובליאן, להגיע ולשפץ את אריחי כיפת הסלע.
ב1920 מיזם השיפוץ דועך בשל חוסר תקציב אך הם פותחים סדנאות בעיר העתיקה ופונים לייצר אריחים וכלים שבהם שולבה מסורת האומנות של איזניק וכמו כן נושאים מקומיים שמשלבים את תרבותם של שלושת הדתות . ההצלחה היתה גדולה גם בקרב מקומיים , תיירים וצליינים שהגיעו.
1948 - העיר ירושלים נחלקת והעיר העתיקה עוברת לשלטון ירדן. דוד אוהנסיין ומשפחתו מצאו עצמם כפליטים בשטח ישראל. הוא עצמו עזב לבירות ונפטר 4 שנים לאחר מכן. שתי המשפחות האחרות המשיכו להתפתח תחת שלטון ירדן.
1967 – הביאה לאיחוד ירושלים , וכמו כן למעבר לתנורי קרמיקה מתקדמים עם תשתית חשמל. משפחת בליאן מנהלת עד היום סטודיו מצליח בדרך שכם , שבו ציירה כל השנים האומנית המוכשרת – מארי בליאן. ומשפחת קרקשיאן ממשיכה לנהל סטודיו בעיר העתיקה.
בשנות ה80 החל לצמוח דור צעיר של אומנים ובינהם האחים סנדרוני. , אנוכי זכיתי להיות תלמידה של ג'ורג ודורין סנדרוני .
האומנות הארמנית שהתפתחה בירושלים מלאה במוטיבים מיוחדים מעולם הצומח והחי , שלחלקם גם משמעות תאולוגית , כגון :הגפן האייל ,הטווס ועוד. מוטיבים נוספים מושפעים מרצפות פסיפס שהחלו להתגלות בארץ עם תנופת המחקר הארכיאולוגי כגון: עץ החיים מארמון הישאם או פסיפס הציפורים מירושלים ועוד. מוטיבים נוספים נלקחו מסיפורי התנ"ך והברית החדשה – כאן , שלא תחת שלטון מוסלמי יכלו האומנים לצייר דמויות וחיות.
מאמר זה הוא רק נגיעה ראשונה בנושא מרתק . מזמינה אתכם גם לבוא לטייל עימי בירושלים בעקבות הקרמיקה הארמנית ולראות עבודות שונות ברחבי העיר.
אני נשבעתי עמוק בקסמה של אומנות זו ומה איתכם?
אשמח להצטרף לסיור.מתי אפשרי?